כשרות לחתימה על מסמך או צוואה
מחבר:  ד"ר עודד שראל

בחינת כשירות החולה לחתום על צוואה, או למתן עדות. בחינת מהימנות הדברים שמסר בחדר מיון.

נושא זה מהווה בעיה החוזרת על עצמה. כיצד יכול מומחה לקבוע עמדה על מצב נקודתי של החולה בתאריך מסוים בשעה מסוימת בעבר.  פעמים החולה כבר נפטר. פעמים הוא נותן מידע מגמתי. ברור שאם מדובר במצב בו החולה דמנטי במצב כרוני, יש רק לקבוע ממתי החלה ההפרעה בקשר עם הסביבה. אולם, אם נטענה הינה לגבי זמן ספציפי ואירוע חולף – כמו השפעת תרופות?
כדי לסייע למומחה לקבוע עמדתו ולהיות מסוגל להגן עליה, עלינו לספק לו פרטים רבים ככל שניתן, פעמים ממקורות שונים.
¨     היסטוריה רפואית
¨     מחלות פעילות וחומרתן. כולן ולא רק בתחום הנוירולוגי, או הקוגניטיבי
¨     רישום רפואי מלא מהתקופה האמורה
¨     כל אירוע בעברו שיכול להצביע על הפרעה בריכוז, או תקשורת
¨     תרופות בהווה וצורת המתן שלהן. כל התרופות ללא יוצא מהכלל [בשל האפשרות לתגובות צולבות]
¨     תרופות בעבר
¨     תגובות שליליות לתרופות בעבר
¨     כל רישומי האחיות ועובדות הסיעוד [חשוב]
¨     עדות בני המשפחה ומבקרים אחרים
¨     מכתבים/מסמכים שכתב החולה בסמוך לתקופה האמורה

לאחרונה טיפלנו בשלושה תיקים בסוגיה זו.  באחד מצאנו את שחיפשנו דווקא ברישומי האחיות. בשני, דווקא בניתוח ההשפעות המצטברות של תרופות שונות, לפי המינונים ועיתוי מתן התרופות. באחרון – מדובר באדם צעיר ובריא. הוא טופל בכדור נוגד כאבים – פרקוסט [מקבוצת האופייאטים]. בתשאול חברים מסתבר שבשעה לפני התאונה הוא עישן מעט מאד מריחאנה. זה היווה הבסיס לטענה, שמה שמסר בחדר מיון מיד כשהיגיע לאחר תאונת דרכים עם שבר ברגל, לא היה מהימן, בשל ההשפעה המצטברת. לפי הדברים שמסר בחדר מיון – טענה חברת הביטוח, שלא מדובר בתאונת דרכים, אלא תאונה בבית.