מחלת מקצוע - כדאי תמיד לבדוק

המחבר: ד"ר עודד שראל

מחלות שכיחות יותר ממה שנוטים לחשוב וממה שנוטים לאבחן. הסיבה העיקרית לכך הינה הזמן שלפעמים לוקח למחלה לקנן בעובד, לעיתים שנים רבות, במיוחד במחלות ממאירות על רקע חשיפה בעבודה.

 "תוך כדי ועקב" -

o       קשר הזמנים -  לפעמים המחלה מתפרצת בתוך זמן קצר ימים, חודשים, או שנים בודדות. במקרים אלה החשד לקשר סיבתי עולה בשכיחות גבוהה יותר. אולם במקרים אחרים, במיוחד במחלות ממאירות, או מחלות הקשורות למציאות החומרים בגוף [למשל קדמיום מפונה מהגוף לאט מאד. כך גם עם סיבי אסבסט], זמן ה"דגירה" / "קינון" יכול שיהיה 10 ואפילו 20 שנה. לכן, כדי לדעת אם מדובר על מחלת מקצוע יש להיעזר ברופא עם ניסיון בתחום התעסוקה שיבדוק בצורה מפורטת את ההיסטוריה התעסוקתית של הלקוח.

o       הקשר הסיבתי –

כאן הדיון הוא מורכב וסבוך. אני אקדיש לכך פרק נפרד לגבי נטל הראייה וההבדל בין הדרך בה קובעים הרפאים קשר סיבתי והדרך הנהוגה בעולם המשפט [לפחות באופן תיאורטי].

אני מפציר בכם, לא להסתמך רק על פסיקות קודמות, שכן הדרך לקביעת הקשר הסיבתי עדיין לא השתכללה דיה וכן בשל היכולת ל'אבחן' בין מקרה למקרה.

הרופא קובע קשר סיבתי, לפי היכרותו את ההקשרים הסטטיסטיים בין הגורמים השונים למחלה. רק באופן נדיר יש בחינה מדוקדקת של התרומה השונה של מספר גורמים בו זמנית. כך נבדקו באופן די יסודי ההשפעות המצרפיות של גורמי הסיכון לפתח מחלות לב איסכמית. נבדקה גם ההשפעה המצרפית של חשיפה לעישון ולאזבסט. אולם ברוב המקרים אין מידע ספציפי.

מה קורה במקרה של מחלה נדירה יחסית, שיש שני גורמי סיכון? - גורם לו נחשף העובד בעבודה וגורם שאינו קשור לעבודה. למשל: סרטן כיס השתן, כאשר ברקע העובד נחשף לעישון וכן לחומרי צבע המכילים למשל אנילין. סעיף 84 לחוק הביטוח הלאומי – "חזקת הסיבתיות" במקרה של מחלת מקצוע - קובע קשר סיבתי לעבודה במידה והסיבה הקשורה בעבודה אינה פחותה בהרבה מהסיבה שאינה קשורה לעבודה. במקרה זה אי אפשר לענות לשאלה – אילולא החשיפה בעבודה האם בכ"ז הייתה פורצת המחלה. גם לשאלה ההפוכה אי אפשר לענות – האם רק הסיבה הקשורה לעבודה אחראית להתפרצות המחלה.

למומחה הרפואי, או לוועדה הרפואית בביטוח הלאומי, פעמים רבות אין כלים מקצועיים לענות על הסוגיה של מחת מקצוע. לאפידמיולוג [מומחה בפרופיל ושכיחות מחלות] לכאורה יש כלי מוכר, הנקרא "הסתברות הסיבתיות" – למדידה של החשיבות היחסית של הגורמים למחלה.

לאור כל זאת, החוק נתן מנגנון אחר – "חזקת הסיבתיות"-  לפי משקלן היחסי של הסיבות השונות. כאן פעמים לא רבות יש תשובה בספרות המקצועית. במקרים שאין כזאת – לדעתי הקשר הסיבתי הופך להיות משפטי בעיקרו. למיטב ידיעתי, סוגיה זו לא זכתה לדיון ממצה ומוביל.

¨     שמות מסחריים של החומרים להם נחשף החולה בעבודה, לעומת השמות הגנריים – השמות הגנריים נשארים והמסחריים מתחלפים. הספרות המקצועית מתייחסת לשמות הגנריים, למעשה לקבוצות החומרים. לכן חשוב לנסות להגיע לשם החומרים המקצועי. שם זה מופיע על פי תקנות הבטיחות בעבודה, בדפי הבטיחות הצמודים לכל אריזה של החומרים בהם משתמשים במקום העבודה. במקרה ואין את השם הגנרי, כי מדובר על אירוע ישן – יש מאגרים בהם ניתן למצוא את השמות הגנריים של החומרים לגביהם הלקוח זוכר רק את השמות המסחריים.

 דוגמאות אחדות להמחשה –

o       עובדי מוסכים וצביעת רכב וסרטן שלפוחית השתן

o       עובדות מעבדה [מחקר, בי"ח, תעשייתית] וסרטן השד

o       עובדי דלקים ומסיסים אורגניים וסרטן הדם / לימפומה

o       מורים שעבדו עם גירי לוח ומחלת ריאות [סיליקוזיס], שיכולה לפי מחקרים בודדים, במקרים נדירים ביותר, גם לגרום לגידול ממאיר.

o       עובדי כותנה, נגרים ומחלות ריאה.

o       עובדים עם מתכות כבדות והופעת מחלות ריאה, כליה וגידולים ממאירים.
o         דלקת המעי הגס מסוג אולצרטיב קוליטיס [Ulcerative Colitis] ומתח כרוני. לגבי מחלת כרון – בית המשפט העליון שלל קשר סיבתי. לגבי מחלה זו יש הודעות בספרות המקצועית העדכנית, שיש קשר של החמרת מצב.