ניכוי נכות בשל מצב קודם

המחבר: ד"ר עודד שראל

 

 פעמים רבות הוועדה הרפואית מנכה חלק מהנכות בטענה שהבעיה החלה עוד לפני האירוע או התאונה לגביה נתבעת הנכות. בדבר חשוב במיוחד במקים של נכות מעבודה, נכות בשל מעשי איבה, נכות בגין שיראות ביטחון (צבאי).

 

בנושא זה יש בלבול רב. למעשה יש 4 אספקטים שונים לבעיה:

 

א.     נכות ברורה קודמת.

כאן המומחה הרפואי אמור לקבוע מה שיעור החמרת המצב. הנכות הנוכחית פחות הנכות שנקבעה בעבר, או שהמומחה קובע, למעשה בדרך כלל "מנחש" שהייתה לנפגע עובר לאירוע הנטען.

.

ב.     "גולגולת דקה"

מחלה או פגימה שהחלה לפני האירוע בגינו מוגשת התביעה לביטוח לאומי או למשרד הביטחון. במידה והיתה בעיה קודמת הוועדה תעריך כמיטב יכולתה מה היתה הנכות קודם לאירוע ומה הנכות שנוצרה כתוצאה מהאירוע.  מאחר ובידי הרופאים בוועדה הרפואית אין אפשרות לדעת בוודאות, הם עושים הערכה. ברוב המקרים מדובר בהערכה שרירותית. פעמים רבות הדבר גורם לקיפוח של הנבדק. למשל – כאשר היו לו כאבי גב 10 שנים לפני האירוע ובמשך כל אותן 10 שנים לא סבל מכאבי גב עד שנפגע בתאונה חדשה. במרבית המקרים אין לכך הצדקה, שכן לו היה הנבדק מגיע לוועדה ערב הפגיעה החדשה, היתה נקבעת, קרוב לוודאי, נכות של 0%, שכן לא סבל מכאבי גב ומהגבלה בתנועות הגב, למרות זאת קובעת הוועדה שיש לחלק את הנזק לכאבים שהיו לפני מס' שנים ולנזק מהתאונה. הסיבה לכך הינה, שלרופאים בד"כ אין השכלת משפטית, הם משתמשים בכלי המכונה בעגה המשפטית "גולגולת דקה". כלומר – כאבי הגב לפני 10 שנים יצרו חולשה באותו אזור, שבגין התאונה הנוכחית פרצה ביותר שאת ואיפשרה לפגיעה ליצור נזק גדול יותר. מאחר וקביעותיה הרפואיות של הוועדה הרפואית לא מגיעות לדיון משפטי, ככל שהדבר נוגע לביטוח הלאומי (סמכויותיו של בית הדין לעבודה לדון בנושאים משפטים ואדמיניסטרטיביים בלבד ולא בסמכויות הוועדה). מאחר וכך, נוצר מצב שאין ביקורת שיפוטית על החלטות הוועדה והשגיאה של ניכוי מצב קודם מבלי שתהיינה ראיות להגבלה או נכות ערב התאונה החדשה, חוזרת על עצמה שוב ושוב באלפי תיקים בשנה ברחבי הארץ. מומלץ לטעון בפני הוועדה, במקרים בהם אכן לא היתה הגבלה בתפקוד הגב או בתפקוד ערב אחר ערב התאונה תקופה ארוכה לפני כן. מומלץ להכין לוועדה תקציר המצביע על כך שבשנים לפני התאונה לא היה סבל משמעותי בכלל.

 

ג.      "חשבון עובר ושב"

בית הדין לעבודה קבע כבר לפני שנים, שכאשר הוכר התקף לב כתאונת עבודה, הנכות מחושבת בצורה הבאה: קובעים נכות כתוצאה מהנזק ללב ומורידים את הנכות בגין גורמי סיכון כמו סוכרת ויתר לחץ דם. כך לשל – אדם שהוכר התקף לב כתאונת עבודה והנזק ללב הינו בשיעור 25% נכות, באם היתה לו סכרת התלויה בכדורים לפני ההתקף, יורידו לו 10% נכות ותוכר לו בגין התאונה נכות של 15% בלבד.

הקונסטרוקציה הזו מתחילה לזלוג בוועדות הרפואיות במקרים אחרים ומצבים רפואיים אחרים. הרופאים בוועדות החלו להשתמש בדרך חשיבה זו בצורה רחבה ולנכות גורמי סיכון. למשל – אדם שיש לו פגיעה בברך ולכן הליכתו הינה בצליעה. אם יפגע בגב ייתכן והוועדה תוריד חלק מהנכות בברך בגין הפגימה בגב. למשל – אם הנכות בגב הינה 25% והנכות בגין הברך 10% ייתכן והוועדה תכיר ב- 10% נכות בלבד כתוצאה מהתאונה.

השימוש ברחב במנגנון עובר ושב יש בו מן הטעות, שכן לפי דיני הנזיקין בישראל מדובר שוב ב"גולגולת דקה", דהיינו נטייה להיפגע בגין פגימה אחרת.

 

ד.     חלקת הסיבתיות

סעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי קובע במפורש את הכללים לקביעת קשר סיבתי בין חשיפות בעבודה והיווצרות מחלת מקצוע או בעיות רפואיות הנובעות מהעבודה.

אומר הסעיף – שאם הסיבות שגרמו למחלה או לפגימה הנובעות מהעבודה אינן פחותות בהרבה מהסיבות  שאינן קשורות לעבודה, יש לקבוע שהמחלה או הפגימה נובעות מהעבודה. במילים אחרות ובצורה מספרית – נניח ששיש מס' סיבות שייתכן ויצרו או תרמו להיווצרות המחלה. למשל – סיבה אחת - האיש מעשן, סיבה שניה – האיש חשוף לחומר המזיק לריאות.

משמעות הסעיף, שגם אם הסיכוי שהחומר המזיק לריאות יצר את הבעיה ב- 45% לעומת 55% שזה נובע מעישון, עדיין יש לקבוע שהדבר נובע מהעבודה. ההיגיון שעומד מאחורי זה הינו שוב עקרון ה"גולגולת הדקה". החומרים האחרים או המצבים האחרים יצרו את הקרקע שאותו איבר היה רגיש יותר ולכן החשיפה בעבודה תרמה לפריצת המחלה . ייתכן ואלמלא החשיפה בעבודה, היא לא היתה פורצת למרות החשיפות והמצבים האחרים מחוץ לעבודה.

לצערי, הוועדות הרפואיות קובעות חלוקת נזק במקום לקבוע שכל הנכות נובעת מהעבודה. לשל – בדוגמא שהבאנו קודם – רוב הוועדות הרפואיות תחלקנה את הנכות – 50% לעישון שלא נובע מהעבודה ו- 50% מהחומר החשוף אליו בעבודה.

 

לסיכום:

חלוקת הנזק בין מצבים רפואיים קודמים או בין חשיפות קשורות לעבודה לבין הנזק או הפגימה שנוצרו בעבודה או בשירות הביטחון, פעמים רבות מקפחת את הנפגעים בשל חוסר חלחול של התקנות והחוק בתוך עבודתה של הוועדה הרפואית. הוועדות הנערכות ע"י משרד הביטחון – בית המשפט יכול להתערב בהחלטותיה, אולם בוועדות הנערכות בביטוח הלאומי – אין לשום מוסד שיפוטי יכולת להתערב בהחלטות הרפואיות של הוועדה וכך נוצר מצב שבאופן מסורתי קביעותיה של הוועדה הרפואית בהקשרים בו דן המאמר הינה שגוייה ומקפת את הנפגעים והחולים.